החלטה בתיק רע"א 1873/05

1.        מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' זפט) מיום 23.1.05, בה נדחתה בקשת המבקשים למתן סעד זמני המורה על הקפאת כל ההליכים המתנהלים נגדם בבתי המשפט ובלשכות ההוצאה לפועל כל עוד לא מוצו עד תום הליכי פירעון החוב במסגרת תיק כינוס המתנהל כנגד המשיבה 3, חברת דואק ק.א. גולן בע"מ (להלן - החברה), בבית המשפט המחוזי בנצרת.

2.        במהלך שנת 2000 פתח המשיב 1, בנק הפועלים בע"מ  (להלן - הבנק), בהליך לאכיפת שעבודים על נכסיה של החברה בבית המשפט המחוזי בנצרת. המשיב 2 מונה ככונס נכסים על כל נכסי החברה (להלן - הכונס). המבקש 1 (להלן - המבקש) מחזיק ב-67 אחוזים מן המניות של החברה וערב לחובותיה כלפי הבנק. מותר המניות מוחזקות בידי שני שותפיו של המבקש (להלן - השותפים). במסגרת כינוס הנכסים, נחתם בין הכונס לבין חברה נוספת שבשליטת המבקש (דואק נ.ח.א בע"מ), הסכם להפעלת המטעים והרכוש של החברה שבכינוס. המבקש ערב לחיובי חברה זו לטובת הבנק. לאחר שהופר הסכם ההפעלה, ניתן ביום 28.10.01 פסק דין לפיו חויבו חברת דואק נ.ח.א בע"מ והמבקש לשלם לקופת הכינוס סך של 543,877 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (להלן - פסק הדין הראשון). ביום 29.4.01 נחתם הסכם הפעלה חדש בין שני שותפיו של המבקש לבין הכונס (להלן - הסכם ההפעלה השני). המבקש לא היה צד להסכם זה. בהסכם ההפעלה השני נקבע, כי השותפים, שאף הם ערבים לחיובי החברה כלפי הבנק, יעבירו לקופת הכינוס סכום מצטבר של 2,000,000 ש"ח במשך תקופה של 8 שנים. אם יעמדו השותפים בתנאי הסכם ההפעלה השני, התחייב הבנק לבטל את השעבוד על נכסי החברה שבכינוס. כאן המקום להדגיש כי בסעיף 17(א) להסכם הובהר, כי ללא קשר להסכם רשאי הבנק לפעול למימוש בטוחות וערבויות אישיות בכדי לגבות את שאר חובותיו.

3.        בשל החשש כי לא יהיה בנכסי החברה שבכינוס כדי לכסות את מלוא חובה לבנק, הוחלט לנקוט הליכים נוספים. תחילה, הגיש הבנק במהלך שנת 2001 תביעה בסדר דין מקוצר בגין אי-פירעון שתי הלוואות שניתנו לחברה ויתרת החובה בחשבונה. התביעה הוגשה כנגד החברה וכנגד כלל הערבים לחובה של החברה, עליהם נמנים המבקש, שני השותפים והמבקשת 2, חברת מקור השיווק דואק בע"מ, אשר המבקש מחזיק במניותיה (להלן - חברת מקור השיווק). עוד יודגש, כי לטענת הבנק התביעה לא התייחסה לכל חיובי החברה כלפי הבנק. כל ארבעת הערבים הגישו בקשות רשות להתגונן. הבקשה שהגישו המבקש וחברת מקור השיווק נדחתה על ידי בית המשפט. משכך, ניתן בחודש מרץ 2003 נגד המבקש וחברת מקור השיווק פסק דין לפיו חויבו השניים לשלם לבנק סך של 2,635,187 ש"ח (להלן - פסק הדין השני). לעומת זאת, בעת הדיון בבקשת הרשות להתגונן שהגישו שני השותפים הסכימו הצדדים להעביר את המחלוקת ביניהם להליכי גישור. בסופו של דבר נחתם ביום 18.7.04 הסכם בין השותפים לבנק, בו התחייבו השותפים להעביר לבנק סכום נוסף של כ-1,500,000 ש"ח בתמורה לסילוק מלא וסופי של ערבותם. בנספח שצורף להסכם הובהר, כי אין בהסכם זה בכדי לפגוע בזכותו של הבנק לגבות את יתרת חובות החברה מצדדים שלישיים, ביניהם נכללים המבקש וחברת מקור השיווק. הסכם זה לא שינה את חיובי השותפים על פי הסכם ההפעלה השני.  

4.        במסגרת ההליכים לביצוע פסק הדין הראשון, נתקבלה בהוצאה לפועל בקשה למנות כונס נכסים על זכויותיו של המבקש בנכס מקרקעין בראשון לציון (חלקה 115/1 בגוש 6824), אשר בבעלות המבקש ואשתו. ביום 9.5.04 הגיש הכונס תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין. ההליכים שבגדרי תובענה זו עדיין תלויים ועומדים. יצוין, כי חברת מקור השיווק, שהינה ערבה לחיובי החברה כלפי הבנק, אף שיעבדה את כל נכסיה בשעבוד צף לטובת הבנק. לפיכך, הגיש הבנק במהלך שנת 2001 בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב לאכיפת השעבוד על נכסיה של חברת מקור השיווק וכן בקשה למנות את בא-כוחו ככונס נכסיה של חברה זו. הבקשה נדחתה ביום 9.7.01. בשנת 2003 הגיש הבנק בקשה נוספת לאכיפת השעבוד ואף זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב. בהחלטות נקבע, כי הבנק נדרש תחילה לנסות ולהיפרע מן החייב העיקרי, קרי מן החברה, וכי לעת עתה אין צורך בהפעלת אמצעים נוספים בכדי לגבות את חובה של החברה. באותן החלטות התייחסו לחוב בסך של כ-2,600,000 ש"ח בלבד. בהליך אחר ונפרד, החליט ראש ההוצאה לפועל ביום 21.9.04, לפי בקשת הבנק, למנות את בא-כוחו ככונס נכסים על זכויות חברת מקור השיווק הנוגעות לחנות המצויה בתל-אביב. בנוסף, בשנת 2001, החל הבנק בהליכים למימוש משכנתה על בית מגוריהם של המבקש ורעייתו (חלקה 115/2 בגוש 6824). אשתו של המבקש הגישה ביום 30.7.01 תובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב להצהרה בדבר בטלות שטר המשכנתה, מן הטעם כי החתימה המופיעה עליו מזויפת. ההליכים שבתיק זה עדיין תלויים ועומדים.

5.        ביום 23.1.05 דחה בית משפט קמא בקשה שהגישו המבקשים להורות על עיכוב כל ההליכים שמתנהלים נגדם בערכאות השונות עד למיצוי ההליכים נגד החברה. בהחלטה נשוא הבקשה קבע בית המשפט, כי חיובי המבקשים מיום 28.10.01 ומיום 19.5.03 הינם בגדר פסקי דין חלוטים. משכך, לא ניתן למנוע מן הכונס ומן הבנק את האפשרות לפעול לשם מימושם. הטענה העיקרית אשר בפי המבקשים נוגעת לאי מיצוי ההליכים נגד החברה. לשיטת המבקשים, נדרש הבנק לנסות ולהיפרע מהחייב העיקרי - החברה - עובר לפנייתו אל הערבים. לא זו אף זו, המבקשים טוענים כי לחברה יכולת לפרוע את מלוא חובה, הן באמצעות הסכם ההפעלה והן באמצעות מימוש בטוחות שניתנו לבנק, כדוגמת נכסי המקרקעין שבבעלות החברה. עוד מבהירים המבקשים כי אין הם ערבים לחובות החברה מעבר לגובה החוב הפסוק בסך 2,635,187 ש"ח. לפיכך, כל ההליכים שננקטו נגדם, תוך ציון סכום חוב מצטבר בסך כ-7,000,000 ש"ח, הינם בניגוד לדין ובטלים מעיקרם. לבסוף, טוענים המבקשים, כי הבנק מפלה בינם לשאר הערבים, שעה שמרבית ההליכים מתנהלים נגדם בלבד. מאידך, הטענה המרכזית של הבנק הינה כי החוב בסך 2,635,187 ש"ח הפך לפסק דין חלוט, ולפיכך אין להיעתר לניסיונות המבקש למנוע את ביצועו. עוד מבהיר הבנק, כי החוב הפסוק בגין הפרת הסכם ההפעלה הראשון מהווה חלק מתיק כינוס הנכסים המתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת. לפיכך, הבקשה להקפאת הליכים ממילא אינה חלה עליו.

6.        בקשה זו, דינה להדחות. בפתח הדברים, אעיר כי מתעוררת שאלה מקדמית והיא, האם ככלל ניתן לבקש עיכוב הליכים גורף שלא בגדר הליכי פשיטת רגל (סעיפים 22 ו-190 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-198), הליכי פירוק (סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983) או לעניין הסדר נושים (סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999). מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, נוטה אני לדעה, כי לא ניתן להיעתר לבקשה כללית לעיכוב ההליכים שלא במסגרת אחת מהוראות החוק האמורות. הדרך הנאותה להשיג עיכוב שלא בגדר הוראות אלה הינה הגשת בקשה נפרדת לעיכוב הליכים בכל תיק ותיק. כך או אחרת, לגופו של עניין לא עלה בידיהם של המבקשים להצביע על עילה אשר תצדיק עיכוב ההליכים שננקטים נגדם. יש לזכור, כי כנגד המבקשים תלויים ועומדים שני פסקי דין אשר הפכו לחלוטים, מהם עולה כי המבקשים חבים סכומי כסף ניכרים לבנק. בשל עיקרון סופיות הדיון מנועים כעת המבקשים מלהעלות בפני בית משפט זה טענות כלשהן כנגד פסקי הדין. עוד יוער, כי מדובר בשני חיובים עצמאיים. האחד, מקורו באי קיום הסכם ההפעלה הראשון, והשני מקורו בשתי הלוואות שהעניק הבנק לחברת מקור השיווק וביתרת החובה בחשבון. משכך, איני רואה כל מניעה לכך שיופעלו נגד המבקש הליכים שונים במקביל לשם אכיפת כל אחד מן החיובים.

7.        מן האמור עולה, כי אין מקום לדון בשאלת השהיית ההליכים שמקורם בשני פסקי הדין החלוטים. עם זאת יש לזכור, כי לעת עתה וכל עוד לא יחול שינוי בנסיבות, מנוע הבנק מלהגיש בקשה נוספת לאכיפת השעבוד הצף על נכסיה של חברת מקור השיווק. זאת, מפאת העובדה שכבר ניתנו שתי החלטות חלוטות על ידי בית משפט קמא, אשר לא אישרו לבנק לנקוט הליך זה. כמו-כן, איני רואה טעם לדון בשאלה האם חבות המבקשים לבנק מסתכמת בסכום שנפסק בפסק הדין השני או שמא הינה גבוהה יותר. נראה, כי באם סבור הבנק כי המבקשים חבים לו סכומי כסף נוספים מעבר לאמור בשני פסקי הדין החלוטים, יהיה עליו להגיש תביעה מתאימה לבית המשפט, אלא אם מצויה בידו דרך חוקית מקוצרת בגדרי ההוצאה לפועל או דרך דומה.

8.        לגירסת המבקש, הבנק נדרש תחילה לפעול כנגד החברה, שהינה החייב העיקרי, טרם נקיטת הליכים נגדו. אין בידי לקבל טענה זו. לאור העובדה שהמבקש מחזיק 67 אחוזים ממניות החברה, נחשב הוא ל"בעל עניין" בחברה כהגדרתו בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968. לפיכך, הוא אינו נכלל בהגדרת "ערב יחיד" בהתאם לאמור בסעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק הערבות). במצב דברים שכזה, אין הוא נהנה מן ההסדרים השונים שבחוק הערבות ביחס לערב יחיד. אמנם, בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הערבות אין הבנק רשאי לדרוש את מילוי הערבות מן הערבים, בלא שדרש זאת תחילה מן החייב העיקרי. ברם, דרישה זו הינה מצומצמת ביותר. בכדי לקיים את הוראות הסעיף, די שתישלח התראה לחייב העיקרי זמן קצר בלבד לפני פנייה לערב ואין כל צורך בנקיטת הליכים משפטיים כנגד החייב העיקרי כתנאי מוקדם לדרישת החוב מן הערבים (ראו, ש' גנוסר חוק הערבות תשכ"ז - 1967 (פירוש לחוקי החוזים עורך ג' טדסקי, תשל"ט) 49-52). בענייננו, לא רק שנעשתה פנייה קודמת לחברה, אלא אף הוגשה תביעה נגדה ונגד הערבים, אשר נסתיימה בפסק דין שהפך חלוט. משלא עמדה החברה בתשלום החוב הפסוק החל הבנק לנקוט הליכים כנגד הערבים. לאור האמור, אין בסעיף 8 לחוק הערבות כדי לסייע למבקשים.

9.        אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"א באייר תשס"ה (30.5.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: